יש כללים בהלכה. יש מנהגים שגובלים בספק ברכה

הדבר ברור שאי אפשר לנהוג בבית אחד חלק

א. אם הציבור שם מקפידים על השינויים –

יש כמה דברים שכך היה מנהג ג'רבא. והיות

ספר “החיפני והגלילי” אודות נשיאות כפיים בחיפה ובגליל

אף אחד לא ביקש להתבטל למנהג ירושלים (מלבד

לרגל חנוכת הבית הגדול – שו”ת “בית נאמן”

אבותינו בתוניסיה ככל אחינו הספרדים הלכו אחר הוראות

באופן כללי נוקט מרן ראש הישיבה שליט"א שביל

ערבוב בין שני מושגים דומים אך שונים, והם אחדות ואחידות. "אחידות" משמעותה שהכל מתנהגים בצורה אחידה, חושבים אותו דבר, עושים אותו דבר, ונראים אותו דבר. "אחדות" לעומת זאת, אין פירושה טשטוש וערבוב בין השונים, עדי הפיכתם למין יצור כלאיים

פעם נשאל באחת הדרשות בלונדון למה ש"ס מפרידה בין אשכנזים לספרדים? למשמע השאלה, קם ודפק על השלחן: "בתורה אין עדות! נאמר ‘תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב’. לא נאמר ‘קהילת הספרדים’ ולא ‘קהילת האשכנזים’! אין דבר כזה! תורה אחת – משפט אחד"…

הוא מעיד על מקומו וכאן אנו רואים שהיו

א. פשט המנהג ברוב ארצות הגולה דלא כמרן

שאילת הגשמים בארץ ישראל בליל שבעה בחשון |

יום שחרור ירושלים, כ"ח באייר, הוא לאחר ל"ג

1) נכון שכך נהגו בג'רבא כמו שכתוב בספר

א) אם כוונת השואל לשאול על מה שהמגביה

צריך לבדוק כל מנהג לגופו. מנהגים של חומרא

מותר להיפגש. מקורות: מה שכתבת שדבר האסור בחרם,